אחרי שדיברנו על הקיץ של שתי התל אביביות, הגיע הזמן לבדוק את הצלע השלישית בצמרת הכדורסל הישראלית, הלא היא הפועל ירושלים.
הפועל ירושלים עברה בשלהי העונה שעברה טלטלה רצינית, עם ההודעה על רכישת הקבוצה על ידי המיליארדר מתן אדלסון. פתאום הפך המועדון מהבירה לנובוריש וכתוצאה מכך הציפיות והתאבון בקרב האוהדים האדומים עלו בהתאם. תוסיפו לזה שבעונה שעברה הקבוצה עשתה עונה שהיתה מעל המצופה ותקבלו ציפיות של ממש לעונה הקרובה, לפני שהתחיל הקיץ. לאחר שהקבוצה הודיעה השבוע על החתמת שחקן הפנים מוריס נ'דור וסגירת הסגל, הגיע הזמן לבדוק האם הן מומשו.
בעונה שעברה לא היו שום ציפיות לאוהדים מהבירה. הקבוצה נבנתה בתקציב צנוע יחסית , בטח בהשוואה לשתי התל אביביות. הכוכב הגדול של הקיץ שעבר לא היה אף שחקן, אלא המאמן הסרבי עתיר הרזומה אלכסנדר דג'יקיץ', שהוחתם במועדון.
תקציר העונה שעברה:
צילום: איגוד הכדורסל
הקבוצה התחילה מוקדם את ההכנה שלה, נראתה מאומנת בשלב מוקדם של העונה והתכוונה להשתמש בזה כדי לפתוח עונה טוב יותר מיריבותיה, הן בליגה והן באירופה, בליגת ה-BCL של פיב"א. אבל העונה נפתחה רע, עם שני הפסדים בליגה שלנו והפסד ללודוויגסבורג הגרמנית, כבר במשחקה השני באירופה. בירושלים היתה סבלנות וגב למאמן הסרבי וזה השתלם בגדול. האדומים מהבירה הלכו והשתפרו, הציגו הגנה רצחנית, על הדרך זכו בגביע המדינה בכדורסל והגיעו עד לפיינל פור ה BCL, שם הפתיעו את טנריפה החזקה ודווקא בגמר, כפייבוריטים, הפסידו לבון הגרמנית. בשלבי ההכרעה בליגה השיגו הירושלמים ממש בקו הסיום של העונה הסדירה את המקום השני ואת יתרון הביתיות עד לגמר, כאשר במהלך העונה הם השיגו נצחונות מרשימים על שתי התל אביביות. זאק הנקינס נבחר לשחקן העונה ודג'יקיץ' למאמן העונה.
דווקא בפלייאוף, בחצי הגמר, מול הפועל תל אביב, למרות יתרון הביתיות, הפסידו הירושלמים 0:2 בסדרה וסיימו את העונה בטעם חמוץ.
זאק הנקינס מקבל את תואר שחקן העונה שעברה בליגה. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל
מה עשיתם בקיץ האחרון?
הדבר הכי חשוב הוא המשכיות בעמדת המאמן. דג'יקיץ' יעמוד על הקווים גם בעונה הקרובה.
נשארו: נועם דוברת, אור קורנליוס, עוז בלייזר, אפק אמסלם, ספידי סמית', קאדין קרינגטון, ליואי רנדולף וזאק הנקינס
עזבו: איתי שגב, טי ג'יי קליין, גלעד לוי (השאלה להפועל באר שבע), נועם יעקב (חזר לוילרבאן), מארקס מייריס, סים סנדר ונה וברנדון בראון.
הגיעו: יובל זוסמן, גבי צ'צ'אשווילי, ברינטון למאר, כריס ג'ונסון ומוריס נ'דור
אלכסנדר דג'יקיץ' מקבל את תואר מאמן העונה שעברה. צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה
אחרי שאדלסון הוצג רשמית, בתחילת הקיץ, הפנטזיות באדום הרקיעו שחקים. לא רק שהירושלמים כיוונו לשמות הישראליים הבכירים ביותר והגישו הצעות לזוסמן, צ'צ'אשווילי וגם ים מדר, אלא גם בשוק הזרים עלו שמות של שחקני יורוליג , כמו אקס מכבי ת"א, דרק וויליאמס, או כמו הגארד איפה לונדברג ואפילו שמו של קוסטאס סלוקאס עלה. בפועל מדר העדיף להשאר ביורוליג. זוסמן וצ'צ'אשווילי הגיעו בסכומים שכמוהם לא משלמים פה בדרך כלל לשחקנים ישראלים, גם לא מכבי ת"א, אך בשוק הזרים לא הצליחו הירושלמים להנחית שמות מפוצצים. המטרה הגדולה בירושלים היתה להביא רכז בכיר, עם שם גדול. זה כמובן לא קרה וירושלים האריכה חוזה לספידי סמית', שיש לו יכולת לייצר נקודות ואסיסטים בזמן קצר, אך חוסר היציבות שלו וההגנה הבעייתית שלו פגעו בירושלים בשלבים המאוחרים של העונה שעברה.
אור קורנליוס עשה קפיצת מדרגה רצינית בעונה שעברה ונבחר לשחקן ההגנה של העונה בליגה. השאלה היא האם יוכל להמשיך לעלות מדרגה ולהעלות תרומה גם בהתקפה, בעיקר ששידרו לו כל הזמן בבירה שהוא יעזוב, אם זוסמן יגיע ושבסופו של דבר השאירו אותו כמעין ברירת מחדל.
השארתו של הנקינס ללא ספק שימחה מאוד את הירושלמים וכך גם זו של רנדולף. הם אמורים להמשיך לספק את המספרים שלהם בהתקפה ואפילו לשפר אותם העונה.
את קאדין קרינגטון רוצים בירושלים לאזרח והתהליך פתוח, על מנת שיחק בנבחרת ישראל, אך כל האזרוחים מעוכבים כרגע בוועדה ממשלתית (כמו מקרה אנריק סבוריט בכדורגל) וקרינגטון יירשם גם העונה כזר, מה שלא מאפשר לירושלים להביא זר נוסף (ב BCL מותר לרשום עד 7 זרים ובליגה שלנו חמישה כמובן).
מבחינת החיזוק, צ'צ'אשווילי הוא ללא ספק חיזוק התקפי לעומת שגב אבל ההגנה של גבי מוטלת בספק, בעוד שגב, שהיה קפטן הקבוצה , התאים נהדר לשיטת ההגנה של דג'יקיץ', בעיקר בציפוי על הגארדים בפיק אנד רול של היריבה וחזרה מהירה לעמדה. זוסמן הוא כמובן חיזוק בגזרת הישראלים, אך לא הראה בשום שלב בקריירה שהוא יכול להיות שחקן מוביל, שלזה בדיוק הביאו אותו בירושלים.
חידה ושמה ספידי סמית', תמונה : איגוד הכדורסל
בעצם, היכולת של זוסמן להוביל, יחד עם התשובה לשאלה עד כמה נועם דוברת מסוגל לחזור לעצמו מהפציעה הקשה שעבר בעונה שעברה, יגידו לאן תגיע העונה הפועל ירושלים. דוברת מוכשר לא פחות מיעקב, שהגיע מוילרבאן באמצע העונה להחליף אותו, אך כבר עבר שתי פציעות משמעותיות וכולם בבירה מקווים שהוא לא יהפוך מפוטנציאל אדיר לפספוס אדיר.
למאר ייתן יותר איכות מבראון שעזב, בעיקר בהגנה וביכולת גם לנהל משחק כשצריך. בעונה שעברה הוא היה מרשים ב א.א.ק אתונה (להזכירכם מי שקיבלה מהירושלמים בראש ברבע גמר ה-BCL) ויכול בהחלט להשלים נהדר את הקו האחורי הירושלמי. נ'דור הוא ללא ספק חיזוק בעמדה 4, לעומת ונה ומייריס, בעיקר במאסה, אתלטיות והגנה, אך הוא נופל משניהם בקליעה מבחוץ ולירושלמים יהיה איום אחד פחות מחוץ לקשת, בדקות שהוא ישחק יחד עם צ'צ'אשווילי או הנקינס. מעבר לזה, נ'דור של לפני שלוש וארבע שנים היה שחקן יורוליג לגיטימי, אבל אחרי שנתיים ביפן וסין, הוא צריך להראות שהוא עדיין באותה רמה.
חוץ מעניין החיזוק, העניין המרכזי בקיץ היה ההחלטה של הפועל ירושלים באיזו מסגרת אירופאית לשחק: היה נראה שהאדומים יילכו ליורוקאפ, ששייך לארגון היורוליג (בו נמצאת גם הפועל ת"א ), כי זכייה שם נותנת מקום מובטח ביורוליג, אך לבסוף בחרו בבירה להשאר עונה נוספת בליגת האלופות של פיב"א, גם בגלל שלא קיבלו הבטחה מפורשת מהיורוקאפ שאכן יקבלו אותם. לא בטוח שזו היתה ההחלטה הנכונה.
ליואי רנדולף. תמונה: איגוד הכדורסל
לסיכום, נראה שהקבוצה מהבירה אכן התחזקה, אך לא הפכה לקבוצה ברמת יורוליג. צריך להזכיר שהמטרה המוצהרת של אדלסון בהגעתו לקבוצה היא להפוך אותה לקבוצת יורוליג ולקבוצה המובילה בכדורסל הישראלי.
כרגע, היא עדיין לא שם. אבל צריך להגיד שלאדלסון יש את היכולות הכלכליות להביא אותה לשם ולפחות על הנייר, נראה שהוא מתכוון ומתכנן לטווח ארוך ולעשות זאת בשלבים. מהבחינה הזאת, הפועל ירושלים בדרך הנכונה, אבל צריך לזכור שהציפיות אצל האוהדים עלו מאוד והסבלנות פחתה. פתיחה רעה, כמו בעונה שעברה, תתקבל אצלם הרבה פחות בהבנה הפעם.