תמונה ראשית: האתר הרשמי של מכבי ת"א
המחזור ה-26 ואיתו הליגה הסדירה מאחורינו וכרגיל זה הזמן לסכם: הצהובים תלויים בעצמם, מכבי חיפה חייבת להתגבר על ההשפעות החיצוניות ולהתעסק בכדורגל , בית"ר של יצחקי לוחצת, הפועל ת"א של אבוקסיס מראה אופי, אבל עדיין לא שערים, נראה שיש יורדת אחת ולעומת זאת יש קבוצה שכרגע לא נראית חלק מהמאבק הירידה וכמובן שבחרנו את שער המחזור וכוכב המחזור והם באים מאותה עיר
נכנעים ללחץ: במכבי חיפה עייפים. רואים את זה במגרש. במצבים האלה קל לוותר לעצמך ולתרץ. רק לפני חודש זה היה נראה אחרת לגמרי. הירוקים רקדו על המגרש ופירקו כל מה שזז. הם היו פותחים את המשחק בבטחון מלא שהשער שלהם הוא רק עניין של זמן. היכולת הידרדרה עם העייפות. זה טבעי וקורה. אלא שאז צריך למצוא את הכוחות לנצח משחקים בשיניים ובטח לא להתעסק בדברים שלא כדורגל ובטח ובטח לא בקבוצות אחרות. הראיון של מסאי דגו, בו הוא סיפר על זה שהיה צריך להרגיע את הקבוצה שלו בגלל נקודה שהוחזרה ליריבה שלו הראה על לחץ מנטלי בקבוצה. אתמול ראו אותו היטב. זוכרים את אותו הבטחון בו החיפאים פתחו משחקים? אתמול מהרגע הראשון הם התחילו את המשחק לחוצים. כל דבר שקרה במגרש הוציא אותם משלווה. בטח השופט גרינפלד. כשאחרי המשחק גורמים בקבוצה גם התחילו להתייחס גם לשיפוט בבלומפילד, זה רק מראה כמה המצב לא טוב כרגע בכרמל. אם בחיפה לא יידעו לשים את הדברים שלא תלויים בהם בצד, הם לא יוכלו לסגור את הפער ממכבי ת"א ולא יוכלו לקחת אליפות. לא בגלל בית הדין ולא בגלל השופטים. בגללם. בשורה התחתונה מכבי חיפה חייבת לנצח בבית קבוצה ברמה של הפועל ת"א, שלא מסוגלת להבקיע וגול אחד יספיק מולה ואם היא לא עשתה זאת, זה פשוט אומר שהיא לא שיחקה טוב ומהר מספיק, כמו שהיא הראתה כבר העונה שהיא יודעת. בשורה התחתונה, אם מכבי חיפה היתה משחקת אתמול כמו לפני חודש, גם אם אוראל גרינפלד היה פיזית משחק עם שחקני הפועל ת"א, זה עדיין היה נגמר בניצחון קל לירוקים. העובדה שזה לא קרה הוא כי כרגע מכבי חיפה לא טובה מספיק.
תלויים בעצמם: במכבי ת"א היו כבר עם עשר פור ותלויים בעצמם ואיבדו את זה. עכשיו הם שוב תלויים בעצמם. המשחק אתמול היה מבחן חוסן ואופי גדולים מאוד. אחרי המפולת מול אולימפיאקוס ואז גם פיגור מוקדם והקבוצה של רובי קין התעשתה, הפכה וגם שיחקה טוב הרב המשחק, למרות רוטציה בהרכב. זהבי חזר להיות מכונת שערים, גם ההגנה היתה בסדר (הפועל חיפה בעטה רק פעם אחת למסגרת – בפנדל), דור פרץ הראה למה קין מתעקש עליו בהרכב עם שער ובישול , מילסון, גם על רגל אחת, הוא שובר שוויון בליגה שלנו ואושר דוידה מול הגנה עייפה זה נשק קטלני. בשורה התחתונה, מי שסיימה האלופות הליגה הסדירה, מאז עברו לפורמט הפלייאוף העליון והתחתון, בעונת 11/12, גם זכתה באליפות, אפילו שהפער היה קטן יותר משבע נק' והדברים כעת תלויים ונמצאים ברגליים של שחקניו של רובי קין. אגב, למרות התחושה שהיתה רב הסיבוב, הצהובים גם לקחו בסיבוב השני נקודה יותר ממכבי חיפה (28 לעומת 27), גם כשסופרים כמה נקודות לקחו "על באמת", כלומר, בלי הפחתת הנקודה לירוקים.
הלחץ השתחרר (או שלא): בית"ר י-ם של ברק יצחקי היא קבוצה שמפעילה לחץ גבוה על ההגנה היריבה. זה עבד רק כמעט מול הפועל ב"ש ומכבי ת"א ואז זה עבד הרבה יותר טוב מול מכבי פ"ת של רן קוז'וך, שביותר מדי מקרים משחק לידי היריבה ולא משנה גם כשהוא רואה מה היא עושה. מול לחץ גבוה מעיפים כדורים ארוכים להתקפה ומכבי פ"ת התעקשה להמשיך להניע את הכדור מאחור. כך הפכה בית"ר י-ם מקבוצה שלא מתחילה לכבוש לקבוצה שכבשה שלישייה. לירושלמים יש יתרון איכותי עצום על פני כל קבוצות הפלייאוף התחתון (יש לזכור שבעצם יש לה 30 נקודות) וזה אמור להספיק לה לשייט בו ובטח לא להסתבך במאבקי ירידה.
המגזר עולה ובצדק: בשורה התחתונה, תיקו כפי שהיה בדוחא, בין בני סכנין לבני ריינה היה צפוי הקילומטרים, אבל העלייה של שתי קבוצות המגזר, שאגב כך עשו היסטוריה קטנה, בה לראשונה יש שתי קבוצות מהמגזר הערבי בפלייאוף העליון, היא צודקת לחלוטין. גם ריינה וגם סכנין היו במקומות המוליכים לפלייאוף במשך רובה הגדול של העונה ומי שתחתיהן לא הראה בשום שלב שהוא רוצה להגיע לשם, או לקחת את ההזדמנויות שהשתיים גם נתנו. נכון שריינה וסכנין יחד ניצחו העונה רק 15 משחקים (ריינה 8, סכנין 7), אבל גם הפסידו יחד רק 14 פעמים (ריינה 8, סכנין 6). על הדרך עשו גם יחד מאזן של נצחון אחד, 4 תיקו ושלושה הפסדים מול שתי המוליכות. מגיע לגמרי לשרון מימר ולסלובודאן דראפיץ', שעבדו והצליחו בסביבת עבודה ממש לא פשוטה, להירגע עכשיו, בלי לחץ של מאבקי תחתית ופשוט לבוא כדי לשחק ולהנות בפלייאוף העליון.
לא מודעים למצבם מול הרכש שמשנה הכל: המשחק בנתניה סימל בדיוק את מצבן של שתי הקבוצות שחולקות את האצטדיון: מכבי נתניה עדיין מתייחסת לעצמה בקבוצת פלייאוף עליון, שרק במקרה הגיעה לאן שהגיעה. הכדורגל שלה הרפתקני מדי, שלא לאמר נאיבי. ההגנה שלה שוכחת לחזור אחורה והרבה פעמים גובלת בהפקרות. הרבה פעמים קבוצות מהסוג הזה ירדו ליגה, כי הן פשוט חיו בהכחשה שהן קבוצות תחתית ולא הבינו שצריך לשחק ולהתנהל כמו אחת כזאת. הקבוצה של גיא צרפתי מגיעה למשחקים מהסוג הזה, מול יריבות ישירות לתחתית, בגישה שהיא טובה יותר והמיקום שלה לא משקף את פערי הרמות בינה לבין הקבוצות הללו. כך בדיוק הסתבכה נתניה איפה שהיא וכך היא גם עלולה לשלם בלשחק בשנה הבאה בימי שישי.
בצד השני, גודסוויי דוניו מסתמן כשחקן שיציל לחיים סילבס ולחדרה את העונה. הכשרון, המהירות ויכולת התנועה ללא כדור משתלבים נהדר עם אלעד מדמון וג'יימס אדני וזה יוצר התקפה מסוכנת ומהירה. גם ההגנה התייצבה תחת סילבס, גם בגלל אותה התקפה שמשחררת מהר לחץ וכך צברה חדרה 13 מתוך 18 בששת משחקיה האחרונים וגם ספגה בהם רק שלושה שערים. ככה בדיוק נשארים בליגה
יורדת אחת כבר יש? הפועל פ"ת ממשיכה להוכיח שהמקום שלה לא בליגת העל. ההגנה נאיבית וסופגת בקלות רבה מדי וגם כשיש לה הזדמנות לנצח, או לקחת נקודות, היא בועטת בדלי פעם אחר פעם. כך היה מול הפועל ת"א, כך היה בדרבי וביום שבת שוב. חזרו פעמיים מפיגור כדי לספוג פעם שלישית והקינוח היה החטאת פנדל בבעיטה האחרונה של המשחק. עזבו אתכם רגע מכדורגל וממרחק שש הנקודות מהקו האדום. אי אפשר לחלק כל כך הרבה מתנות ולא לקחת מתנות בעצמך ולשרוד.
הסדר חשוב והכדורגל יחכה: מול מכבי חיפה הפועל ת"א נראתה כבר לגמרי הקבוצה של יוסי אבוקסיס. לא קל למאמן להציל קבוצה שלא הוא בנה מירידת ליגה. בטח כשההתקפה לא מסוגלת לשים גול. אבל אבוקסיס צובר נקודה בפעם השלישית גם בלי להבקיע וכאמור, בתחתית, כל נקודה כזאת היא אוויר לנשימה. כפי שכתב כאן ידידנו אדי קצפוב, הכדורגל יחכה בהפועל ת"א לעונה הבאה ורק בה ייבחן אבוקסיס.
שער המחזור: יילה דאון בחסות אופק ביטון: במשחק בטדי היו את שני השערים היפים של המחזור: השמאלית של רז שטיין (ימני ברגל להזכירכם) היתה יפיפיה, אבל אני תמיד הולך עם מבצעים אישיים/קבוצתיים על פני טיל מרחוק. אופק ביטון פשוט לקח כדור והחליט שמזה יוצא גול. דהר 50 מטרים, ביטל את כל ההגנה הכחולה ואז הגיש לדאון ממתק מושלם, רק לגעת. ללקק את האצבעות.
כוכב המחזור: דור מיכה: כן צמד שלו, או רק אחד וחצי עצמי, הפעם האחרונה שמיכה הבקיע צמד היתה בעונת 13/14, מול הקבוצה בה הוא משחק היום והעונה האחרונה הטובה שלו היתה 18/19. מאז מי שהיה פעם ילד פלא ומזמן הלך הילד וגם הרבה מהפלא משווע למצוא את עצמו מחדש. האם תחת ברק יצחקי זה סוף סוף יקרה שוב?