לפני הכל, היה כיף לראות את האווירה שהיתה ביד אליהו אתמול. ההיכל התל אביבי היה מלא בפעם הראשונה מאז 5.10, תאריך משחק פתיחת היורוליג נגד פרטיזן בלגרד, שכמובן פחות מ-36 שעות לאחר סיומו התעוררנו כולנו לסיוט. לערב אחד חזרו אוהדי שתי הקבוצות להרגיש אווירה של משחק גדול, עם קהל גדול והיו יכולים להשאיר את המציאות הנוראית בצד. אגב, נציג היורוליג היה ביציע, כדי לראות ולבחון את החזרת המשחקים ביורוליג וביורוקאפ לישראל
למשחק אתמול היתה חשיבות אדירה להמשך, מבחינת המאבק על המקום הראשון בליגה ויתרון ביתיות לאורך כל הדרך בפלייאוף, לרבות סדרת דרבי אם וכאשר תקרה. ראינו גם בסדרת הגמר של העונה שעברה וגם בכלל בשנתיים האחרונות מה חשיבות הביתיות בדרבי. שמונה משחקי דרבי נערכו בינתיים בליגה בשתי העונות האחרונות: חמישה ביד אליהו-כולם הסתיימו בנצחון של מכבי ושלושה בהיכל שלמה-שכולם נצבעו באדום.
אחרי רבע ראשון בשליטה אדומה, שהסתיים מבחינתה "רק" בארבע נקודות יתרון, הצהובים יצאו אחרת לגמרי להמשך ולמעשה השתלטו על המשחק לגמרי. עודד קטש בא מוכן מאוד לדני פרנקו ולכדורסל של הפועל ת"א. הכדורסל של האדומים מבוסס על הרבה פיק אנד רול, תנועה של הגארדים ללא כדור וכדור שעובר הרבה ידיים.
הצהובים ממש לא היו ביום התקפי גדול, מבחינת הקליעה. רק 8 שלשות ב-31 אחוזים. מה שניצח להם את המשחק היו קודם כל ההגנה החזקה, שחשבה כל הזמן מתי מחליפים אוטומטית ומתי מפרקים חסימה ולא עשתה חילוף אוטומטי על כל דבר, כמו שקטש בדרך כלל עושה ודרך הנחישות והמלחמה. ראו כמעט מתחילת המשחק מי צריכה ורוצה את המשחק יותר. מכבי הגיעה בעיצומו של משבר, עם שלושה הפסדים רצופים ביורוליג ועם שני הפסדי ליגה יותר מלאדומים והם הבינו שהפסד בדרבי הזה והסיכוי להשיג את הפועל ת"א במקום הראשון הופך לאקדמי בלבד.
לעומת זאת האדומים ידעו שגם עם הפסד, לא קרה שום אסון. הם עדיין ראשונים ולא עכשיו יוכרע הסיפור הזה מבחינתם. אז הצהובים באו לטרוף והפועל באה לשחק בכיף . כך זה היה נראה. כל כדור של 50/50 נפל בידיים צהובות. מכבי חגגה בריבאונד ההתקפה: 18 ריבאונד התקפה מתוך סך הכל 39 ריבאונדים שנפלו מתחת לסל של הפועל. ניצחון מוחלט בריבאונד של 32:47. ניבו, סורקין וריברו עשו מה שרצו מתחת לטבעות והרכות של אלכסנדר והורד היתה מאוד לא אופיינית. מה עוד? מטריה אווירית של הצהובים: 0:6 בחסימות, 4 מהן של רומן סורקין. ככה לוקחים משחקים כאלה: בשיניים ובציפורניים.
שני המאמנים דיברו בסיום בדיוק על זה: על האנרגיה ועל הריבאונד. קטש על זה שהם היו בצד שלו ופרנקו על זה שלא היה לקבוצה שלו את זה.
למרות חד הצדדיות בו היה רב הדרבי הזה, בהפועל ת"א יכולים לצאת מעודדים מכמה דברים: הם היו ביום רע מאוד של קליעה ( 46 אחוזים ל-2 ו- 35 אחוזים ל-3), קאמינגס וג'ייקובן בראון לא הגיעו למשחק ועשו בעיקר נזק, משהו מאוד לא אופייני להם, כך גם בר טימור, שבדרך כלל מצטיין במשחקי דרבי ותומר גינת, שהיה הרבה מאוד מתחת לרמתו ועם כל אלה הם כן הצליחו להציק ולצמק לשש הפרש בלבד בתחילת הרבע האחרון, בעיקר בזכות מנפורד, שהתחיל לחמם את הידית. מכבי ת"א עדיין לא הראתה השנה שיש לה פתרון לקלעי מספר 5 באדום וביום שבראון האדום הורד יהיו ביכולת רגילה שלהם זה יהיה סיפור אחר לגמרי.
במכבי ת"א יכולים ללמוד שאם יבואו בגישה של אתמול לשמונת משחקי היורוליג שנותרו להם העונה, ששישה מתוכם הם מול קבוצות נחותות על הנייר מהם, יש להם סיכוי גבוה לפחות לפלייאין.
מבחינת הליגה שלנו, הנצחון הצהוב היה כזה של העברת מסר: "עד להודעה חדשה אנחנו עדיין האלופים והעיר עדיין צהובה ". בהפועל יודעים שמה שחשוב מבחינתם יהיה להראות ביוני שהמציאות אחרת.